פסק-דין בתיק ת"ק 008146/03

1.            בפני תביעה של התובע, נוסע, כנגד הנתבעת, חברת תעופה, וזאת בגין אירועים הכרוכים בטיסה שהתקיימה ביום 26.11.02 מבואנוס איירס לניו יורק עם חניית ביניים בסנטיאגו, צ'ילה.

התובע טען כי בחניית הביניים בסנטיאגו לא התירו אנשי הנתבעת  את עלייתו למטוס לניו יורק וזאת בטענה כי  הויזה שברשותו אינה תקפה.

התובע טוען כי בעקבות כך נאלץ להפסיד את הטיסה, לפנות לשגרירות ארה"ב בצ'ילה, בעזרתה האדיבה של שגרירות ישראל בצ'ילה וזאת לנוכח העובדה כי היה חג אשר מנע קבלת קהל בשגרירות ארה"ב, ולקבל ויזה חדשה. 

התובע טען כי עם קבלת הויזה החדשה קיבל  גם אישור מהשגרירות האמריקאית כי הויזה הקודמת שלו היתה תקפה.

עוד טען התובע כי הנתבעת גבתה שלא כדין מס נמל בסך 52$.

בתביעה זו תובע התובע את החזר ההוצאות שנגרמו לו בגין הפסד הטיסה, ההוצאות הכרוכות בהסדרת הויזה, החזר מס הנמל ששולם ביתר וכן עוגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה מהשפלתו על ידי נציגי הנתבעת בשדה התעופה, והכל בסכום כולל של 17,000 ש"ח.

2.            הנתבעת הגישה כתב הגנה וטענה כי חברתם פועלת על פי המידע המהימן והעדכני ביותר הנאסף ומרוכז במאגרי המידע התעופתיים.

הנתבעת טענה כי הויזה אשר היתה ברשות התובע הוצאה בטורונטו בשנת 1994 והינה מסוג BBC דהיינו, בורדר קרוסינג, ובתור שכזאת תקפה היא למעבר לארה"ב ממדינות בעלות גבול משותף בלבד, דהיינו קנדה ומקסיקו.

הנתבעת טענה כי הויזה החדשה אשר הוצאה לתובע על ידי שגרירות ארה"ב בצ'ילה היא מסוג אחר (B2, B1) ודבר זה מעיד לטענתה כי אכן הויזה שהיתה ברשותו לא היתה תקפה על פי תנאיה לטיסה מסנטיאגו לניו יורק.

הנתבעת טענה כי העובדה שויזה זאת שימשה את התובע גם בנסיעות אחרות שלא על פי תנאי הויזה, אינה מכשירה את השימוש בה ואינה פוגעת בזכותה של הנתבעת לסרב להעלותו לטיסה, כל עוד פרשנותה את הויזה היא אכן נכונה.

עוד טענה הנתבעת, כי על התובע כנוסע ועל סוכן הנסיעות שמטעמו מוטלות החובות לבדוק כי הוא אכן מצוייד בכל המסמכים המתאימים, ולפיכך אין לו אלא להלין על עצמו.

3.            ביום 18.12.03 התנהל דיון באולמי והצדדים חזרו על האמור בכתבי הטענות.

התובע טען כי העובדה שעלה לטיסה מבואנוס איירס באמצעות הנתבעת מוכיחה כי גם אנשי הנתבעת בבואנוס איירס לא ראו כל פגם בויזה.

התובע אישר כי את הויזה קיבל בזמנו בטורונטו.

הנתבעת טענה כי מבדיקה שערכה באתר האינטרנט של הקונסוליה האמריקאית הוברר כי כל הויזות מסוג BCC בוטלו לאחר אירועי ה- 11 בספטמבר 2001 ומכאן עולה כי התובע נסע עם ויזה שאינה בתוקף.

לענין מס הנמל שנגבה ביתר, לא היתה בפי נציג הנתבעת תשובה טובה והוא אף הסכים להשיבו.

4.            לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, קובעת אני כי הנתבעת רשאית היתה לסרב לעלות את התובע לטיסה.

                הוכח בפני כי הויזה מסוג BCC הינה למעבר לארה"ב דרך קנדה או מקסיקו בלבד.

זו היא ויזה שהוצאה בזמנו בקנדה ולפיכך מכח הגדרתה ועל פי הספר, אין היא תקפה בכניסה לארצות הברית מארצות אחרות.